<h1>חידושי הרא"ה — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] מתני'. משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין ואע"פ שיש עמהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור ר' יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן. זה הכלל כל שניאותין בו בי"ט משלחין אותו. [גמ'] בשלמא תפורין חזו למלבש ושאינן תפורין לכסויי בהו אלא כלאים למאי חזו, וכי תימא חזו למימך תותיה והתניא לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך נימא א' על בשרו, וכי תימא דמפסיק מידי בני בני והאמר ר"ש בן פזי אמר ריב"ל אמ"ר יוסי בן שאול א"ר משום קהלא קדישא שבירושלים אפי' עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהם אסור לישן עליהם משום שנ' לא יעלה עליך. מיהו ה"מ בכלאים הראויים ללבישה אבל בשאר כלים שאין ראויים ללבישה מותר כשאין בשרו נוגע בהם וכדתנן [כלאים פ"ט מ"ב] הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים, אבל בהעלאה אסור לעולם וכדתנן [שם מ"ד] לא יתן אדם מרדעת של כלאים על כתיפו.
[ביצה ט"ו ע"א] אלא בקשין כי הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנריש שריא, אמר רב פפי ערדליס אין בהם משום כלאים, אמר רב פפא הני צרירי דפשיטי וזוזי אין בהם משום כלאים. פי' ואע"פ שמניחין אותן בחיקו משום דקשין. דביזרוני יש בהן משום כלאים. דרכים. רב אשי אמר אחד זה ואחד זה אין בהם משום כלאים מאי טעמא לפי שאין דרך חימום בכך. וסוגייאן דהכא אתיא כי ההיא דאמרי' במס' יומא [ס"ט ע"א] בגדי כהונה קשין הן ולפיכך היו פושטין אותן ומניחי' אותם תחת מראשותיהן. וכתב רב סבא ז"ל איכא דקשיא ליה ההיא דלעיל דגרסינן במס' ערכין [ג' ע"ב] הכל חייבין בציצית כהנים ולויים וישראל[ים] והוינן בה פשיטא, כהנים איצטריכ' ליה סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו וכו', ואם איתא דבגדי כהונה קשין הן הא לא אישתרי כלאים לגבייהו. ונראה לי כאן באבנט כאן בשאר בגדים, ההיא דמסכת יומא באבנט נאמרה שפרחי כהונה הדיוטי' היו ולא היה בבגדיהם כלאים אלא באבנט בלבד והאבנטים של כהן הדיוט ושל כהן גדול היו קשין מפני שהיו חוגרין בו מתניה', אבל זה שאמרו במס' ערכין דאשתרי כלאים לכהנים בבגדי כהונה בחשן ואפוד של כהן גדול שהיו בהן כלאים והיו רכין ולא קשין לפי שהיו עשויין ללבישה, ומדאסיקנא התם בגדי כהונה היוצא בהן במדינה אסור איכא למימר דאידחיא לה הא דרב אשי דאמר בגדי כהונה קשין הן, ואיכא למימר נמי דהאי דקתני במדינה אסור לאו משום כלאים אלא מעלה דרבנן היא ומעלה שעשו בקדש ודייקא נמי דקתני אסור ולא קתני חייב שמע מינה. עכ"ל רבי' ז"ל. והאי דאוקימנא בקשין ה"ה דהוה מצי למימר בבגדים שהם כרים וכסתות דלית בהו כלאים כדפרישנא לעיל, ולא שנא ריקים ול"ש מלאים, והא דאמרי' בירושלמי [כלאים פ"ט ה"א] (הא) [הדא] דתימא בריקים אבל במלאים אסור לאו אהא דאיתמר אלא (אהיא) [אההיא] דתנן התם פשתן שצבעו בחרת לא יעשה ממנה אמרא מפורסמת ובכרים וכסתות מותר לפי שאין נראין, וההיא משום מראית העין אסרו ואפי' בבגדים שאין בהם כלאים מפני שהפשתן צבוע ניכר לכל ע"י הצבע, וכדקתני בהדיא אמרא מפורסמת ובכרים וכסתות מותר לפי שאינן נראין, (והיני) [והיינו] דאמרי' הדא דתימא בריקים שהריקים אינם נראין לפי שאין משתמשין בפרסום בהם, או איפשר שאימרא שלהן נכסית בתשמישן, אבל במלאים אסור מפני מראית העין, והתם נמי אמרי' דבמטה אלו ואלו אסורין מפני שבמטה תשמיש שלהם מפורסם ואימרא שלהן נראית מבחוץ וכן דרך כר וכסת שבמטה שאימרא שלהן כלפי חוץ.
<h2>דף כט:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] ואלא בוילון והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו. טומאת וילון תנינא לה במתני' [כלים פכ"ז מ"ט] סדין שעשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס, וקושיין לאו ממתני' כלל אלא מטעמיה דעולא דכיון דטעמיה משום הכי מפני שהשמש מתחמם כנגדו אף בכלאים ראוי לאסור וכלה משום האי טעמא. וקשיא לן דהא אף בפרכת שבמקדש דליתיה להאי טעמא אשכחן דטמאה כדאמרי' בפ' גיד הנשה [חולין צ' ע"ב] ששלש מאות כהנים מטבילין אותה, ובתוספת' דשקלים [פ"ג הי"א] שתי פרכות היו א' פרוסה וא' מקופלת ניטמא[ת] פרוסה פורסין המקופלת. וי"ל דעיקר טומאה בוילון משום טעמא דפרישנא וכיון דגזור לא פליג רבנן ואפי' בהנהו דליתיה להאי טעמא.
